החלטה בתיק בש"א 4477/07

1.         תביעת התובע לפיצוי בשל נזק גוף הוגשה ביום 4.1.06, ההליכים המקדמיים נמשכו זמן רב. בחודש פברואר 2007 הגישה הנתבעת בקשה זו למתן ארכה להגשת הודעה לצדדים שלישיים.

2.         לטענת הנתבעת (המבקשת), היא נזקקה לפרק זמן ארוך לבירור הנסיבות, ולטעמה אין להגיש ביד קלה הודעה לצד שלישי. כאשר עלה מחוות דעת הצדדים כי קיימת תרומה בעלת משמעות לחשיפתו של התובע במסגרת עבודתו לנזק הנטען, נוצר הצורך בהגשת הבקשה. התיק נמצא בשלב ההליכים המקדמיים ומתן אפשרות להוספת צד שלישי יחסוך זמן שיפוטי יקר והדבר יהיה אף לטובת התובע שכן המחלוקת על כל היבטיה תתברר בבית משפט זה.

3.         לטענת התובע (המשיב) הבקשה למתן הארכה הוגשה זמן רב לאחר הגשת התביעה ואין הסבר לאיחור הניכר בהגשת הבקשה. תקנה 528 המסמיכה את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק, קובעת כי לשם היענות לבקשה יש צורך בטעמים מיוחדים שיירשמו, וטעמים כאלה לא הובאו. כמו כן, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ומטעם זה בלבד יש לדחותה. מצבו הרפואי הכללי של התובע הנו בכי רע והוא הוכר כנכה בשיעור של 100% לצמיתות. הגשת הודעת צד שלישי בשלב מתקדם של ההליך תגרום לעיכוב ניכר, דבר אשר יגרום לעינוי דין לתובע בהתחשב במצבו הרפואי המיוחד. בכל מקרה, פתוחה הדרך בפני הנתבעת להגיש תביעת שיבוב כנגד המעביד, כך שזכויותיה לא ייפגעו.

4.         תקנה 220(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כי הנתבע יגיש את ההודעה לצד שלישי בתוך הזמן הקבוע להגשת כתב ההגנה, אם לא קבע בית המשפט או הרשם מועד אחר. היינו, במקרה שלפנינו, על הנתבעת היה להגיש את ההודעה לצד ג' בתוך 30 יום ממועד המצאת כתב התביעה, וזאת לא נעשה. אולם, בית המשפט והרשם רשאים מכוח תקנות 217 ו- 220 להאריך את המועד, ומשכך, אין היענות לבקשה מחייבת "טעמים מיוחדים" כאמור בתקנה 528 סיפא (י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 640). התקיים קדם משפט, מוסמך השופט המנהל את קדם המשפט, מכוח תקנה 143(2), להורות על מתן הודעה לצד שלישי אפילו באיחור זמן, ואם לא הביא הנתבע אותה שעה ענין זה בפני השופט או הרשם, לא יאריך בית המשפט או הרשם, בהתאם לתקנה 149(ב) את המועד למתן ההודעה לאחר מכן, זולת אם ראה טעמים מיוחדים לדבר שיירשמו, והוא שוכנע שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין ( שם, בעמ' 641). בענייננו, למרות שהתקיימו מספר ישיבות קדם משפט, הליך קדם המשפט בכללותו טרם הסתיים, ומשכך אין לומר כי לשם קבלת הבקשה יש צורך בטעמים מיוחדים שירשמו מקום בו הדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין כדרישת תקנה 149(ב).

5.         במקרה שלפנינו, עברו שלושה עשר חודשים ממועד הגשת כתב התביעה ועד להגשת הבקשה למתן ארכה להודעה לצד שלישי. בינתיים, הוגשו חוות דעת מטעם שני הצדדים ונמשכו ההליכים המקדמיים, ביניהם שלוש ישיבות קדמי משפט, אשר רק בשלישית שבהם הועלה עניין ההודעה לצד ג' ובאותו היום הוגשה הבקשה דנן.

6.         בדונו בבקשה למתן ארכה להגשת הודעת צד ג', עומדים בפני בית המשפט שני שיקולים עיקריים. הראשון, הוא השיקול בדבר יעילות הדיון, ומן העבר השני יבחן בית המשפט אם בנסיבות העניין צירופו של צד ג' עלול להזיק יסודית לעניינו של התובע.

7.         בענייננו, עומד מחד השיקול בדבר יעילות הדיון, מן העבר השני עומד התובע אשר מצבו הרפואי קשה, והוספת צד ג' לתובענה תגרום לעיכוב ניכר בבירור תביעתו ותגרום לו לעינוי דין. לכך מתווספת העובדה כי הנתבעת לא הציגה נימוק לאיחור בהגשת הבקשה. כבר בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה בינואר 2006 אופיינה חשיפה תעסוקתית מזיקה וצוין כי היא מעוררת חשד לקיומו של קשר סיבתי אפשרי להיווצרות הנזק (ר' פרק הסיכום לחוות הדעת). לכך יש להוסיף, כי בקדם המשפט שהתקיים ביולי 2006, הדגיש ב"כ התובע כי גדר המחלוקת נוגע לשאלת הקשר הסיבתי. למרות האמור, הוגשה בקשה זו למעלה משנה לאחר מועד הגשת התביעה וצירוף צד ג' בשלב זה של ההליך יאריך את הדיון בחודשים רבים, ואולי אף למעלה מכך.

התוצאה

8.         הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות התובע ועוד שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,500 ש"ח + מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ג באייר התשס"ז (1 במאי 2007), בהעדר הצדדים.